<h1>ספר התרומות שער מ"ו חלק ג'</h1>
<h2>דף טז:</h2>
וכן אסרו חכמים שלא לקבל צאן ברזל מישראל מפני שהוא אבק רבית, וכיצד היו לו מאה צאן וקבלן ממנו להטפל בהן ויהיו הוולדות והחלב לאמצע עד שנה או שנתים, ואם מתו הצאן הרי המקבל מקבל עליו לשלם דמיהן, הרי זה אסור מפני שבעל הצאן קרוב לשכר ורחוק להפסד. וכדתנן אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית. ומצאתי כתוב בפסקי חכמי לוניל דמיהו אם המקבל מקבל אחריות הבהמה בנכסי צאן ברזל ונותן כל הריוח לבעל הבהמה, בהא אית דאמרי דודאי שרי, דהא לא מקרי הלואה כלל אלא שליחותיה קא עביד, כיון דכל ההנאה של בעל הבהמה לא דמיה להלואה כלל, והוי כשלוחו וכשומר דתנן ביה [צ"ד ע"א] מתנה שומר חנם להיות כשואל לקבל אחריות כל הקרן ולהתחייב באונסין. והראב"ד ז"ל החמיר בזה וכתב דממתניתין דקתני אין מקבלין צאן ברזל נפקא דאסור, דודאי ההיא מתני' בכה"ג מיירי דלא שקילי כלל רווחא בבהמה, דאי בכה"ג דשקיל מחצה לנפשיה מדרישא שמעת מינה, דקתני [ס"ח ע"א] אין שמין עגלין וסייחין למחצה, והשתא למחצית הפסד אסר השתא דמקבל עילויה כל ההפסד מבעיא, אלא הא אשמעינן דאע"ג דלא שקיל מידיה בהדיא אסור, ע"כ דבריו. ולא ישרו בעיני, מפני שאמרו היכן מצינו הלואה דלית בה הנאה כלל ללוה וכל הנאה לבעל הממון, הא ודאי לאו הלואה היא כלל. ומתני' משום סיפא אצטריך לאשמועינן אבל מקבלין צאן ברזל מגוי, ע"כ דבריהם. ויוכל להיות שחזר הרב מסברתו, שמצאתי בפירושיו שכתב אין מקבלין כגון שמקבל ק' צאן בק' סלעין והפירות למחצה אפילו יתן לו שכרו ומזונו אסור מפני שנתחייב לו בכל הדמים שלהם, וכשנוטל בעל הבהמות ריוח מהן נראה כרבית. ואין זה דומה [לשומת] עגלים וסיחים שאמרנו, כי שם שניהם קבלו על עצמם אחריות הקרן ואין שם איסור אלא בעמלו ומזונו, וזו ואין צ"ל זו קתני. אי נמי דההיא שומא אפילו כיחשו משלם פלגא דכחשא, אבל קבלנות דהכא אם כחשו או הוזלו הדרי בעיניהו. נראה מדבריו שכתב בפירושיו דמתני' מיירי כשהמקבל קיבלה שיטול ממנה מחצית הריוח ואז נאסר אחריותו מפני שבעל הבהמה הוא קרוב לשכר ורחוק להפסד, וזה נעשה לוה עליה מפני שנהנה מן המחצה שהוא כלוה עליה, ולפיכך אסור, אבל כשכל הריוח לבעליה הרי זה מותר. מכאן יש להוכיח האומר לחברו הלוני מאה ואני אתעסק בהן לכל הנאתך ועמדו באחריותו כל המאה הרי זה מותר, אין זה רבית אלא הרי הוא כשומר חנם שהתנה להיות כשואל. ובחלק ההיתר נפרש כיצד מותר לשכור פרה ולשום אותה על עצמו ולומר לו אם מתה הרי היא עלי בכך וכך ואין כאן משום רבית, ועל אי זה ענין מותר לקבל ואפילו צאן ברזל שאסרנו.
